הכרעת דין בתיק ת"פ 1724-09

1.         כתב האישום

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן מיום 30/06/09 , במועדים שונים במהלך השנים 2005-2009  ובין היתר בתאריכים 31/07/08, 31/08/08, 29/08/08, 08/12/08, 09/12/08, 19/12/09, 11/10/08, 31/10/08, 22/11/08, 04/12/08, 17/01/09 סיפקה  הנאשמת 1 ללקוחותיה השונים במזרח ירושלים, שכללו מסעדות ובתי עסק שונים, גז פחמימני מעובה, הידוע גם כגז בישול (להלן: גז) באמצעות שתי מיכליות שבבעלותה, בלי שהיה בידה רשיון ספק גז כדין.  הנאשם 2  הינו על פי הנטען בעל מניות בנאשמת 1 ומשמש גם כמנהלה בפועל .

בגין כל אחד מהמועדים המפורטים לעיל, יוחסו לנאשמים 1-2 בכתב האישום  אחד-עשר אישומים בהתאמה, המתייחסים לעבירה של הובלה ושווק גז ללא רשיון, עבירה לפי סעיפים  9, 25 לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989 (להלן: חוק הגז), יחד עם סעיף 26 לחוק הגז (בכל הנוגע לנאשם 2 בלבד).  בנוסף, הואשמו הנאשמים באישום כללי (אישום שנים-עשר)  בגין הובלה ושווק של גז במועדים רבים נוספים אשר אינם ידועים למאשימה, במהלך התקופה שמשנת  2005 ועד יום 19/01/09.  

2.         גרסת הנאשמים

הנאשמים אחזו בשתי גרסאות שונות:

האחת - גרסה שנמסרה במסגרת ההודעה תחת אזהרה, שמסר הנאשם 2 ביום 11/01/09  באגף הפיקוח של משרד התשתיות הלאומיות ( ת/25), ובמסגרת תשובתם של הנאשמים לכתב האישום , בגדרה הודו הנאשמים באספקת הגז, המיוחסת להם בכל אחד מהמועדים הנקובים בכתב האישום, אך טענו, כי הם פעלו " כאנשי מכירות או סוכנים מטעם חברת קידמה פי 100 בע"מ" (להלן: קידמה) בהתאם להסכם כתוב שנחתם ביניהם, ולכןחברת קידמה   "היא זו שצריכה לאחוז ברשיונות לאספקה ולשיווק הגז" (ע' 4 ש' 10-16).  

השניה- גרסה שנמסרה ע"י  הנאשם 2, במהלך  עדותו בבית המשפט, ובגדרה טען הנאשם 2, כי הקשר העסקי בין  הנאשמת 1 לבין קידמה לא היה קשר של ספקית גז ומשווקת, אלא קשר של מוכרת וקונה, במסגרתו רכשה הנאשמת 1 גז מחברת קידמה, וסיפקה אותו בעצמה, באמצעות מיכליות גז שבבעלותה,  ללקוחותיה שלה  במזרח ירושלים.

זאת ועוד, במהלך שמיעת הראיות, ואף במסגרת הסיכומים מטעמם, העלו הנאשמים טענות הגנה נוספות, אשר לא בא זכרן במסגרת תשובתם לכתב האישום, ואשר מבוססות על הדוקטורינה של "הגנה מן הצדק"  ועל ההגנה של "טעות במצב דברים".  על סמך טענות אלו, גורס הסניגור, כי  יש לזכות הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, בין אם משום  שכתב האישום הוא פרי התעמרות והתנכלות מכוונת  של  אגף הפיקוח במשרד התשתיות, בראשותו של נתן קרמרסקי, בנאשמת 1  ובחברות גז קטנות כדוגמתה (קרי, פרי של "אכיפה בררנית"),  ובין אם משום שהנאשמים באופן סובייקטיבי האמינו, כי היחסים בינם לבין קידמה הם יחסים של ספק גז ומשווק,  ולא יחסים של מוכר-קונה.

3. גרסת המאשימה 

המאשימה טוענת, כי יש לדחות את גרסתם המאוחרת  של הנאשמים - הן בשל היותה גרסה "כבושה", והן משום שהיא עומדת בסתירה למכלול הראיות והעדויות -  ולהעדיף את הגרסה הראשונה שמסרו הנאשמים (במסגרת הודעתו של הנאשם 2 בחקירה ובמסגרת תשובתם של הנאשמים לכתב האישום), גרסה לפיה הנאשמים פעלו כאנשי מכירות  (משווקים)  של חברת קידמה, אשר כל תפקידם היה ליצור את הקשר הראשוני בין הלקוחות לבין קידמה, ולשמש כמעין מתווכים בין קידמה לבין צרכני גז פוטנציאלים.  יחד עם זאת, טוענת המאשימה, כי מחומר הראיות עולה, שהנאשמים הפרו את ההסכם שנחתם בינם לבין קידמה, בכך שסיפקו גז בעצמם ללקוחותיה של קידמה, ללא ידיעתה ו/או הרשאתה של האחרונה, ועל כן אין הם יכולים להיתלות במעמדם כאנשי מכירות בלבד של קידמה, כדי לחמוק מאחריותם בגין אספקת הגז על ידם, ללא רשיון של ספק גז .

4. דיון והכרעה

בפתח הדברים ייאמר, כי למחלוקת העובדתית הנטושה בין בעלי הדין - אין למעשה כל רבותא, מבחינה משפטית, לסוגיית אחריותם הפלילית של הנאשמים בגין העבירה של אספקת גז ללא רשיון  ספק גז, שכן בין אם הנאשמים הובילו וסיפקו את הגז בשמה של קידמה ומטעמה, קרי- כ"אנשי מכירות" שלה, ובין אם הנאשמים רכשו את הגז מקידמה וסיפקוהו  ללקוחותיהם באופן עצמאי - הם ביצעו  עבירה של אספקת גז ללא רשיון ספק גז, עבירה לפי סעיף 9 לחוק הגז,  אשר קובע :

"לא יהיה אדם ספק גז ולא יעסוק בעבודת גז מסוג שקבע השר בתקנות, אלא אם כן הוא בעל רשיון שניתן לו לפי חוק זה..." (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין, לא במקור-י.מ.) .

המונח "ספק גז" הוגדר בסעיף 1 לחוק הגז כ "אדם שעסקו ייצור, מילוי, החסנה, הולכה,  הובלה או שיווק של גז ",  ואילו המונח "עבודת  גז" הוגדר כ"התקנה, בדיקה, שינוי, תיקון או פירוק של מתקן גז, מילוי, הולכה או הובלה של גז, לרבות השגחה על ביצוע עבודה כאמור".

מכאן, כי די בכך שהנאשמים הובילו את הגז ללקוחות, המפורטים בכתב האישום, ו/או מילאו את מיכלי הגז  של אותם לקוחות בגז,  על מנת שהם ייחשבו כ"ספקי גז" לענין חוק הגז, ואין זה משנה אם הנאשמים ביצעו הובלה זו כשלוחיה של חברת קידמה, או כספקי גז ישירים של הצרכנים.  אכן, נראה שגם ב"כ המאשימה היתה מודעת לנקודה זו, שכן בסיכומיה טענה , כי " לא משנה באיזו גרסה מבין שתי גרסאות הנאשמים נדבוק, בין אם זו שנאמרה בחקירתו ובין אם זו שנאמרה בעדות, נגיע לאותה מסקנה , לפיה הובלת גז, אספקתו ושיווקו התבצעו ע"י הנאשמים מבלי שהיה להם רשיון ספק  גז כדין" (ע' 86 ש' 1-5), "אין ללמוד ... כי הקשר בין הצדדים היה קשר של מכירה/רכישה של גז.... אך גם אם זוהי מהות הקשר בין הצדדים הרי אין בכך כדי להוות הגנה מפני האישומים בכתב האישום"  (ע' 87 ש' 25- 27).

יחד עם זאת, למחלוקת העובדתית הנ"ל, בדבר טיב היחסים ששררו בין הנאשמים לבין קידמה,  יש נפקות לענין טענת האכיפה הבררנית שהעלו הנאשמים (שכן לפי הגרסה המאוחרת של הנאשמים, יוצא כי  קידמה מכרה גז למי שאינו ספק גז מורשה, מכירה המהווה עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחת ההספקה של גפ"מ), תשמ"ט-1989, אך בניגוד לנאשמים קידמה לא הועמדה בגין כך לדין פלילי. לאור זאת, יש להכריע, אפוא,  גם  במחלוקת עובדתית זו:

גרסת המאשימה, לפיה הקשר "הרשמי" בין הנאשמים לבין קידמה היה קשר של ספקית גז ומשווקים (אנשי מכירות), וכי מכירת הגז ע"י הנאשמים ללקוחות המפורטים בכתב האישום,  נעשתה שלא בהרשאתה של קידמה,  מבוססת על מספר ראיות, כדלקמן :

א.       הסכם שנחתם בין קידמה לבין הנאשם 2 ביום 14/05/07 ( ת/29) , בו נקבע, כי : " בין הצדדים קיים הסכם על דרכי פעולה לשווק ואספקת גז באזור ירושלים רבתי : צד ב [הנאשם 2- י.מ.] ישווק את חברת הגז קידמה באזור ירושלים וזאת כנגד עמלה אשר תיקבע בין הצדדים. צד ב' יקשור את הקשר הראשוני בין הלקוח לחברת הגז (צד א') . חברת הגז (צד א) תתקשר עם הלקוח ותסגור איתו את כל התנאים כולל השקעה, מחיר וכל הכרוך בכך. הלקוח יהיה לקוח של חברת הגז ורק היא תספק את הגז ישירות ללקוח. לא יהיה קיים שום הסכם בין חברת הגז (צד א')  לסמיר קרש (צד ב') אשר אומר כי צד ב הוא סוכן של חברת הגז, מלבד הסכם זה, האומר כי צד ב הינו משווק גז בלבד עבור צד א". בגוף ההסכם פורטו גם  שמות של עשרה לקוחות, אשר גויסו ע"י הנאשם 2 עבור קידמה, לכאורה כאיש מכירות שלה (ובהם "מסעדת אבו אלעז" המנויה בכתב האישום).

ב.       מכתב שכתב קוסאי חרזאללה, מנכ"ל חברת קידמה,  למר חיים סרגר ממשרד התשתיות הלאומיות ביום 09/12/07 ( נ/1), בנוסח כדלקמן: